על האמנות

 

    מעשה האמנות נונע מתוך רגש אז לשקף את מכלול החיים, האדם והטבע;

לייצג את האדם במצבו הקיומי על תקוותיו ומצוקותיו למול חייו ומותו;

כל סגנון הוא אופן ראיית המציאות,

הוא השקפת-עולם, כל סגנון הוא אמירה תיאולוגית.

מעשה האמנות הוא נסיון להתקרב, לגעת ולחקות את אותה מציאות חידתית

המתהווה בנו רק כאשר יוצרים אותה מחדש.

מעשה האמנות הוא אקט של חיזור, זהו מעשה אהבה.

    ציור הוא אופן ראייה של המציאות.

 

מטרת האמנות הוא "המימזיס", כלומר הייצוג האשלייתי של המציאות:

•     טשטוש של המציאות באמצעות האימפרסיוניסטים
•     פירוק ע"י הקוביסטים.
•     הכלאתם של חלקי המציאות ע"י הסוריאליסטים.
•     איבוד האובייקט והיעלמותה של המציאות באמצעות המופשט הגיאומטרי.

( מתוך ספר "מימזיס"  - הפסיכולוגיה של הציור המודרני,

מאת יגאל ורדי )

 

   הציירים אינם מציירים את אשר הם רואים אלא את אשר הם יודעים.

(כלומר, הם אינם מציירים את אשר הם רואים, אלא באורח פרדוקסלי,

הם רואים את אשר הם מציירים. (הרנסט גומברייך

 

"יצירת האמנות מורכבת משני יסודות: הפנימי והחיצוני.

היסוד הפנימי הוא הרגש שבנפש האמן, ורגש זה מסוגל לעורר רגש דומה בלב המסתכל"

"בהיותה קשורה עם הגוף, מושפעת הנפש באמצעות החושים והמוחשי.

הרגשות מתעוררים ומגורים עקב מה שאנו חשים, כך שהמוחשי הוא הגשר, כלומר הקשר הפיזי שבין הבלתי-חמרי

(רגשותיו של האמן)

לבין החמרי, והצוצאה היא יצירת האמנות.

סדר דברים הוא כזה: רגש בנפש האמן - המוחשי - יצירת האמנות - המוחשי - הרגש בנפש הצופה.

ככל שיצירת האמנות מוצלחת יותר כן יהיו שני הרגשות דומים ושווי-ערך יותר".

"על רוחני שבאמנות" ואסילי קאנדינסקי

פבלו פיקאסו - ציטוטים 

• "הגיל חשוב רק לסובלים ממנו. עכשיו, כשהגעתי לגיל מבוגר, אני עשוי אפילו להיות בן 20."
• "כל ילד הוא אמן. הבעיה היא להישאר אמן כאשר הוא גדל."
• "כל דבר שיש ביכולתך לדמיין לעצמך, הוא מציאותי."
• "אני עושה תמיד את מה שאינני יכול לעשות, על מנת ללמוד כיצד לעשותו."
• • "האמן הוא בית קיבול של תחושות המגיעות מכל מקום; מן השמיים, מן הארץ, מפיסת נייר, מצל עובר."
  • "ישנם ציירים ההופכים את החמה לנקודה זהובה, וציירים אחרים שהופכים נקודה זהובה לחמה בכוח אמנותם ובינתם."
  • "אמנות מופשטת איננה קיימת. אתה חייב להתחיל במשהו. אחרי כן תוכל להסיר את המציאות."

 מושגים באמנות

ציורי אווירה ושלווה

"שלווה", הוא מצב בו אין לאדם כל דאגות, ולא יחסר לו שום דבר, ותהיה לו כל הגשמיות שבעולם, ולא תבא כל דאגה בלבו כלל ועיקר.

ובהיותו עולה מעלה מעלה, ומתכבד בין הבריות כבוד גדול, ובריאותו טובה, ובכל אשר יפנה ישכיל ויצליח, הרי ניתן לומר עליו כי הוא "שליו",

והשלווה נסוכה עליו. ועל כגון זה אמר שלמה המלך בספר משלי, "ושלוות כסילים תאבדם".

 שקט ושלווה (PEACE OF MIND) נחשבים פעמים רבות יעדים המשקפים מצב של שלמות, ריפוי, חיבור, בריאות ונינוחות.

שלווה - חוויה של הנאת הקיום, תפיסת עולם הרמונית.

אקספרסיוניזם מופשט

 איכות הבעתית המתגלמת ביצירת אמנות שאיננה פיגורטיבית.

מונח זה אינו מציין סגנון אומנותי מוגדר, שכן יצירתם של האומנים הנמנים עם תנועה זו אינה אחידה.

זוהי גישה אומנותית הדוגלת בשחרור האמן מערכים אסתטיים מסורתיים, ושבניגוד לראליזם מיחסת חשיבות ראשונה במעלה לביטוי האישי וספונטני.

מאפייני גישה זו הם: הדגשת רגשות היוצר, קומפוזיציה וצורות מעוותות ומוגזמות, צבעים עזים וסוגסטיביים, שיטות עיבוד נועזות.

ריאליזם

מונח המציין את שיקוף המציאות.

במובן הרחב משתמשים בו בהקשר של תיאור חזותי אובייקטיבי וללא אידיאליזציה, תיעוד עולם התופעות של הטבע, כפי שהוא. 

טכניקה מעורבת/משולבת

קולאז' - דו מימדי, חיבור בין חומרים בצורה שטוחה, לגוגמה: בדים, עיתונים, ניירות ועוד. 

אסמבלז'

תלת מימדי,

חיבור בין חומרים בתלת מימד. אמבלז' - assemler בצרפתית: לאסוף לקבץ. יצירת אומנות המורכבת מחפצים יום-יומיים שלוקטו על ידי האמן ועוצבה למבנה תלת מימדי או דו מימדי.

החפצים המצויים עשויים להיות "מטופלים" או להשתלב ביצירה כפי שהם.

מושגים בציור

 קומפוזיציה (מרקם) בציור ומרכיבים יחסיים

יסודות אלו שולטים על מיקום האלמנטים בקומפוזיציה ועל קשר הגומלין ביניהם.

כיוון ומיקום ניתן לראות, משקל ניתן לחוש, וחלל ניתן לדמיין.

שליטה ביסודות אלו מאפשרת להעשיר את הקומפוזיציה שאמן מעצב.

היסודות הללן באים לידי ביטוי מוחשי רק בהיותם בקשר יחסי עם צורות אחרות שבאותה קומפוזיציה - כשלעצמם ללא הקשר היחסי - אין להם משמעות מוחשית 

1. כיוון

תחושת הכיוון בו מצויה הצורה תלויה ביחס אל הצופה ביחס למסגרת הקומפוזיציה, או לצורות האחרות המצויות בתחום אותה הקומפוזיציה.

 2. מיקום

אנו חשים במיקום הצורה לא באופן מוחלט, אלא תמיד יחסית למסגרת הקומפוזיציה - באיזה מרחק ממסגרת האורך או הרוחב או

ביחס לצורות אחרות בקומפוזיציה.

 3. משקל

אנו יכולים לקבל תחושת משקל כאשליה בלבד.

אין לנו דרך לחוש משקל של אלמנטים הקומפוזיצחיה. אנו פשוט מניחים בדרך אינטואיטיבית שדבר גדול יותר שוקל כנראה יותר.

 4. חלל

כל צורה והיה גודלה אשר יהיה - תופסת נפח מסויים בחלל. ע"כ החלל באזור מסויים יכול להיות ריק או מלא -

בתלות למספר ולנפח הצורות המאכלסות אותו.

סידור האלמנטים במיקום וכיוון נכונים יאפשרו לנו לחוש בחלל, לקבל תחושת העומק.

 5. העומק

העומק מתייחס לנפח ולגודל.

אנו מניחים שעצם קרוב יותר נראה גדול יותר. הנפח מאפשר לנו לקבל תחושה מוחשית יותר של משקל ומסה.

גורמים המעורבים בתחושת עומק

חוקרים מזהים 8 סיבות אפשריות כשלעצמן, או בצירוף עם אחרים הנותנות לצופה תחושת העומק.

א. חלל                      ה. עקום הטקסטורה

ב. גודל                      ו. מיקום יחסי

ג. צבע                       ז. זמן

ד. תאורה                    ח. פרספקטיבה

 

א. חלל

החלל הוא מסגרת שבתוכה הצורה ממוקמת. בשדה הפתוח יש תחושת חלל גדול. אם העצם קרוב אליך, תחושת העומק מוגבלת

ב. גודל

הגודל יכול לעזור באשליית העומק, אם הצופה מודע לגודל האמתי של העצם. הגודל קשור ליכולתנו להגדיר את מרחקו של העצם.

המרחק קשור לחלל ועוזר לתחושת העומק.

ג. צבע

צבע של עצם יכול "לשדר" את גודלו. עצמים הצבועים בצבעים חמים נראים קרובים יותר מאשר עצמים הצבועים בצבעים קרים,

אף כי אורך הגל של צבעים החמים ארוך יותר.

תמונות עםניגודיות גבוהה נראות קרובות יותר מאשר תמונות עם צבעים נייטרליים.

ד. תאורה

הבדלים בעוצמת התאורה יכולים "לשדר" עומק. האור יוצר צללים שהעין מבחינה בהם ויוצרת לעצמה את דמות העומק.

ה. עקום הטקסטורה

הגלים הנוצרים בבריכה שקטה כתוצאה של פגיעת אבן, או גליות הנוצרת בדיונות החול כתוצאה מפעילות הרוח

נראים באופן שונה מקרוב וממרחק גדול יותר.

אם מסתכלים על הדיונות מרחוק - ה המרחק ביניהם נראה קצר יותר. עקום הטקסטורה מציין את הגרף המתאר את

המרחק היחסי בין התלמים בתלות בזוית הראיה הנובע מהתרחקותנו מאותו מקום.

ו. מיקום יחסי

מיקום יחסי הוא העמדת העצמים אחד לפני האחר כדי ליצור אשליית עומק.

עצמים זהים העומדים זה לצד זה ללא תאורה היוצרת צללים - אינם משדרים עומק תלת-מימדי.

עצם קרוב הוא תמיד בחזית, ועצם רחוק הוא תמיד ברקע.

ז. זמן

 זמן וחלל הם מושגים הקשורים ביניהם בקשר מורכב הבא לידי ביטוי במסר חזותי.

במובן אחד הזמן כ"עומק" מתייחס לאלמנט הראשון שהצופה רואה בתמונה.

כלומר - האלמנטים שבחזית - קרובים יותר - אותם הוא יראה קודם - וזה ישאר בזכרונו יותר. ע"פי החוקרת Evelyn Hatcher

למושג הזמן בהקשר הזה יש אספקט תרבותי מורכב הרבה יותר. לפי דעתה, תרבויות המתייחסות למושג הזמן באופן שונה משלנו -

מציגות את העומק בדרך שונה. תרבות המקנה יותר חשיבות למאורעות העבר, תציג עצמים  קרובים יותר, באותה השכבה כמו עצמים רחוקים.

התרבויות המעוניינות יותר בתפיסה ושליטה בהווה, לעיתים קרובות מציגוצ שדה ראיה נורמלי, הדומה לשלנו.

התרבויות המציגות תכנון לטווח ארוך וחשיבות לאירועי העתיד, יציגו לעיתים קרובות תמונות ללא מימדי עומק

ניכרים באמנות המסורתית היפנית והסינית, לעיתים קרובות אין סימני עומק הניכרים לעין.

ח. פרספקטיבה

 המעורר ביותר לאשליית העומק מכל הסימנים האחרים הוא כנראה הפרספקטיבה.

בתרבות המערבית בתקופת הרנסנס - בערך במאות ארבע עשרה עד השש עשרה הציירים היו אמנים ומדענים

(שהמפורסם בהם - לאונרדו דה וינצ'י ). ציוריו משקפים ניסיון לצייר על דו-מימד את האשליית העומק שבעולם המציאותי.

6. תנועה

זיהוי תנועה הוא אחד הדפוסים החשובים ביותר לשרידות בעל החיים בטבע.

במערכת של טורף ונטרפים ידיעת ההתקרבות של חפץ או בעל חיים אחר הוא עניין של חיים ומוות.

יש ארבע סוגי תנועה:

א. תנועה אמתית

ב. תנועה לכאורה ( הנראית לעין )

ג. תנועה גרפית

ד. תנועה מרומזת